מוסך שטרית ע"י יעקב שטרית נ' קיבוץ נתיב הל"ה

פסק דין

1.התובע הגיש נגד הנתבע כתב תביעה בסדר דין מקוצר בגין חובות לתשלומים עבור עבודות שונות שביצע התובע לכלי רכב של הנתבע. לכתב התביעה צורף כראשית ראיה בכתב מסמך נושא כותרת "מצב חשבון לקוח" הכולל פירוט חובות שלא שולמו, כולם מתייחסים לחודש דצמבר 2002. בנוסף צורך מכתב דרישה שנשלח אל הנתבע.

הנתבע הגיש בקשה לדחיה או למחיקה של התביעה על הסף, לחלופין לשינוי כותרת ולחלופין נוספים להארכת מועד להגשת בקשת רשות להן. התובע הגיש תגובה לבקשה.

לאחר שעיינתי בטענות הצדדים החלטתי לדחות את התביעה על הסף מחמת התיישנות, מנימוקים אלו:

2.כאמור, לכתב התביעה צורף מסמך שכותרתו "מצב חשבון לקוח". מסמך זה כולל פירוט שורה של חשבוניות שהוצאו וטבלה הכוללת, לגבי כל אחת מהחשבוניות, נתונים אלו: מספר החשבונית, תאריך הוצאה, תאריך פרעון, קבלה (עמודה זו ריקה כיון שלא הועבר תשלום וממילא לא הוצאו קבלות), שם לקוח וסכום החשבונית. בכל אחת מהחשבוניות, תאריך ההוצאה זהה לתאריך הפרעון, כך שמועד הפרעון של החשבוניות היה מיידי. תאריכי ההוצאה והפרעון של החשבון נעים בין יום 1.12.02 לבין 11.12.02.

3.כתב התביעה הוגש ביום 28.12.09. ב"כ הנתבע טוען כי התביעה התיישנה שבע שנים לאחר 11.12.02, דהיינו מספר ימים לפני הגשת התביעה שבפני. ב"כ הנתבע טוען כי מועד הפרעון האחרון של החשבונית הוא 31.12.02, כך שהתביעה לא התיישנה במועד הגשתה.

4.לא מצאתי בתגובת התובע נימוק לכך שיש למנות את מירוץ ההתיישנות רק מסוף חודש דצמבר 2002. לא נטען כי קיים הסכם או הסדר תשלום כלשהו בין הצדדים המאפשר אשראי או תשלום שלא בתאריך הנקוב. ההסבר היחיד שניתן להעלות על הדעת לטענת התובע הוא שבראש המסמך האמור נרשמו המילים "תקופה: 1.12.02-31.12.02". אולם אינני סבורה שהתובע יכול להיבנות מכך. שכן התאריך 31.12.02 אכן מופיע, אולם ברור לגמרי כי אין מדובר בתאריך לפרעון או לתשלום החשבוניות, כי אם בתאריך המתאר את התקופה שאליה מתייחס ריכוז החשבוניות. תאריכי הפרעון מופיעים ומפורטים היטב, בתאריכים אלו נוצר החוב והשתכלל, והתביעה לגביהם התיישנה. כאשר המועדים לתשלום ברורים ומפורטים, אין צורך בהמתנה ובקביעת פרק זמן סביר להיווצרות החוב.

5.התובע טוען כי יש צורך בבירור עובדתי של טענת ההתיישנות וכי היה על הנתבעת לצרף תצהיר לתמיכה בטענותיה. אכן, השאלה היא עובדתית. אולם במקרה זה טענות הנתבע מסתמכות על העובדות הנטענות על ידי התובע, ועל המסמך שצירף התובע עצמו כראיה לתביעתו. בנסיבות אלו, כשמדובר בעובדות שאינן שנויות במחלוקת, לא היה הנתבע מחוייב בהגשת תצהיר.

אני ערה לכך שבכתב התביעה נטען כי התשלום אמור היה להיות מבוצע עד יום 31.2.02. אולם מדובר באמירה בעלמא. כפי שפירטתי לעיל, אין לה סימוכין בראיה שצירף התובע עצמו לכתב התביעה. גם בתגובה שהגיש התובע לבקשת הסילוק על הסף, שאליה צורף תצהיר, לא נטען כי בין הצדדים היתה הסכמה על דחיית מועד התשלום או פרקטיקה כזו. זאת על אף שברור שמדובר בנושא שנוי במחלוקת, שעליו עלולה התביעה לקום או ליפול. כך שמדובר בטענה בעלמא שאין לה ביסוס גם בגירסת התובע עצמו.

לאור כל האמור אני מקבלת את טענת ההתיישנות ודוחה את התביעה על הסף.

6.להשלמת התמונה אתייחס בקצרה ליתר הטענות שהועלו:

בשאלת האישיות המשפטית של התובע – יתכן שהניסוח שנבחר אינו מיטבי, אולם מכתב התביעה ברור כי האישיות המשפטית התובעת היא מר יעקב שיטרית, וכי השם מוסך שטרית הוא כינוי מסחרי, ועל כן אין לסלק את התביעה על הסף מטעם זה.

בשאלת קיומה של ראשית ראיה בכתב – מסמך הנהלת החשבונות שצורף עונה בשלב מקדמי זה על הדרישה לקיומה של ראשית ראיה בלבד, ועל כן ניתן להגיש את התביעה בסדר דין מקוצר.

מאחר שהתביעה נדחתה כאמור אין צורך לדון בהארכת המועד להגשת בקשת רשות להגן.

7.לסיכום: התביעה נדחית על הסף מחמת התיישנות.

התובע ישא בהוצאות הנתבע בסך 5,000 ₪.

ניתן היום, ח' טבת תשע"א, 15 דצמבר 2010, בהעדר הצדדים.